רבי דוד ומשה, היה צדיק גדול ובעל מופתים, ואיש צדקה וחסד, לפי הידוע נולד בירושלים, ובגיל צעיר הפך לאחד מחכמיה, לאיש עיניו ולדרשן מובחר, רבי דוד ומשה התבקש לצאת לשליחות למרוקו, לשם אספת כספים ליהודי ארץ ישראל, הוא נסע למרוקו, והפך במהרה לצדיק מפורסם אשר מתפלל ונענה עבור חולים, זוגות חשוכי ילדים, וקשיי פרנסה.
בהיותו במרוקו, הרבה לקרב את ליבות העם לתורה. ובשעה שהטיל הסולטן של מרוקו גזרות קשות על היהודים, ר' דוד ומשה נשא דרשות חיזוק רבות, ועודד בהן את היהודים לבל תיפול רוחם, יהודי מרוקו ראו בו דמות של "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ומספרים סיפורי אות ומופת על ניסים גלויים רבים שהתרחשו בחייו.
רבי דוד ומשה נהג להסתובב מידי יום שישי בכפרים בהם גרו יהודים, בכדי לאסוף נדבות למען עניי ארץ ישראל. באחד מימי השישי בבואו לכפר "אגויים", בא לבית החכם בכפר, יחד עם עוזרו, שם הוא שמע שתושבי כל הכפרים באזור חולים, יהודים וערבים כאחד, והמחלה גבתה את חייהם של רבים, רבי דוד ומשה נשא את עיניו השמימה ואמר: "ריבונו של עולם! אני באתי הנה בשליחות לאסוף כסף למען מחייתם של עניי ארץ ישראל, ועתה כולם חולים ואף רבים מתים". באותה שעה יצאה בת קול משמיים ואמרה לו "אתה תבטל את הגזירה של כל החולים והמתים".
ענה רבי דוד ומשה ואמר "אני מקבל את מותי בתמורה לחיי אחרים". מייד כשסיים, ר' דוד ומשה נפטר במקום, ופתאום כל אנשי הכפר, שהיו חולים מאוד, רק שעות ספורות קודם לכן, נמצאו בריאים ושלמים, כאשר ר' דוד ומשה מסר את נפשו ממש בעבורם.
רבי דוד ומשה נפטר בא' חשון תתקל"א (1171), ונטמן בכפר "אגויים" (בהרי האטלס, על יד הכפרים תמזירת ותמסתינת) בו אירע הנס, לאחר פטירתו, העולים על קברו זכו לראות ישועות גדולות. ובתי כנסת ובתי מדרש רבים קרויים על שמו, רבים נוהגים להדליק לכבודו נר בביתם ביום פטירתו.