רבי יהודה הנשיא ("רבי" או "רבינו הקדוש") היה תנא בדור החמישי לתנאים, נשיא הסנהדרין ועורך ומסדר שישה סדרי משנה, נצר להלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים. בנערותו למד מפי מהתנאים רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעי, רבי אלעזר בן שמוע, וכן מפי אביו, רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה התגורר בטבריה, בבית שערים ובציפורי.
רבי יהודה היה נשיא הסנהדרין, והיה זה שקיבץ ערך וסידר את המשניות, לפי סדרים מסכתות פרקים ומשניות, רבי יהודה היה עשיר גדול והתקיים בו "תורה וגדולה במקום אחד", ועם כל זאת העיד על עצמו בשעת פטירתו "הרים אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידוע שלא נהנתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי", למרות גדולותו היה רבי עניו מאוד, ובמשפט שנוסף למשנה לאחר פטירתו של רבי נאמר: "משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא".
מסופר שבשעת פטירתו ציווה רבי את בניו:
"הזהרו בכבוד אמכם. נר יהא דלוק במקומו. שולחן יהא ערוך במקומו. מטה תהא מוצעת במקומה. יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי" (כתובות ק"ד,א).
לאחר שנפטר, לא העז איש לבשר את הבשורה לעם, עד שקם בר קפרא והכריז על מותו ואמר: "אראלים ומצוקים אחזו בארון, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש".
לזכרון עולם 2023© כל הזכויות שמורות. 
