רבי דוב בער שניאורי, המכונה "אדמו"ר האמצעי", היה האדמו"ר השני בשושלת חסידות חב"ד, נולד לאביו רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא), ועוד בצעירותו בחיי אביו שימש רבי דובער כמדריך רוחני לצעירים, בתלמוד-תורה שייסד אביו.
בשנת תקע"ג (1812), לאחר פטירת אביו, מונה למלא את מקומו בראש חסידות חב"ד, רבי דובער קבע את משכנו בעיירה לובביץ' שברוסיה. כשנה לאחר מכן, הקים ועד מיוחד שעסק בהקמה של מושבות ליהודים לאחר שנהרסו במלחמה, ושנה לאחר מכן הצליח לייסד בפלך חרסון מושבות ליהודים.
ב-1815 ייסד 39 מושבות חקלאיות יהודיות בקרקעות שהעמידו לרשותו שלטונות רוסיה, יישובים אלו החזיקו מעמד קרוב ל-120 שנים, והושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה.
בתשרי תקפ"ז (1826) בעקבות הלשנה רבי דובער – נחקר ונאסר, וכחודש לאחר-מכן שוחרר לביתו, יום זה נחגג עד היום בקרב חסידי חב"ד.
רבי דובער שניאורי, חלה במחלה קשה, ונפטר בדיוק ביום הולדתו ה-54 (ט' בכסלו תקפ"ח), ונטמן בעיר נז'ין שבאוקרינה.
לזכרון עולם 2023© כל הזכויות שמורות. 
