גדליה משה גולדמן, היה האדמו"ר החמישי מזוויהל, היה היה ענוותן גדול, חסיד אמיתי צדיק גדול ובעל מופתים, בשנת תרפ"ו, לאחר שאביו עלה לארץ ישראל החל לשמש כרב בעיר זווהיל שבאוקראינה.
בשל פעילותו התורנית הענפה רבי גדליה משה סבל מרדיפות על ידי השלטון הסובייטי, ואף נשפט לשבע שנות עבודת פרך בסיביר, מסופר שבעת גזר הדין הטיח בשופטיו כי "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", בתום שבע שנות הגלות, נתמנה למשרת רבנות בעיירה סמוכה למוסקבה.
בשנת תרצ"ז (1937) הצליח להימלט מרוסיה, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ובשנת תש"ה (1945), לאחר פטירת אביו, ירש את מקומו, והחל לכהן כאדמו"ר.
נפטר בכ"ד בחשון ונטמן בבית העלמין בגבעת רם, קברו משמש מקום עלייה לרגל למבקשי ישועה, ובעיקר לדורשי זיווג, וחשוכי ילדים.