הגאון הרב עובדיה יוסף

י״ד בסיון תשפ״ב (13 ביוני 2022)

הגאון הרב עובדיה יוסף

י״ד בסיון תשפ״ב (13 ביוני 2022)

קצת על הצדיק

מרן הרב עובדיה יוסף, היה פוסק הדור לבני ספרד, כיהן כרב הראשי הספרדי 'הראשון לציון' בשנים 1973–1983 והיה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה, היה בכיר הרבנים הספרדים בדורנו וכונה "פוסק הדור" וכן מרן.

נולד בעיר בגדאד שבעירק, ובגיל ארבע עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים. משפחתו התפרנסה מחנות המכולת של אביו, ומחמת דוחק הפרנסה הבן עובדיה נאלץ לעבוד בגיל צעיר, בכדי לסייע בפרנסת משפחתו.

בילדותו למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים, וכבר משחר נעוריו התבלט בכישרונו ובלהיטותו לתורה,  את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בהיותו בגיל תשע בלבד, הערות בשולי הספר "ראשית חכמה".

בשנת תרצ"ג (1933), בהגיעו לגיל שתים עשרה, עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה בירושלים, באותה שנה כתב ספר בשם "מחברת העתקת חידות", בהיותו בישיבה, השקיע את כל זמנו בלימוד תורה בשקידה ובכתיבה תורנית, כאשר ראש הישיבה הרב עזרא עטייה משמש עבורו כרב וכאב רוחני.

בשנת תרצ"ז (1937), בגיל 18, מונה על ידי הרב יעקב דואק למסור שיעור יומי במקומו בבית הכנסת 'אוהל רחל' בשכונת "בית ישראל", השיעור עסק בהלכה, מתוך ספרו של רבי יוסף חיים 'הבן איש חי', ורבי יוסף קארו 'השולחן ערוך', שם בעידוד של הרב עטייה החל להביא מחידושיו ומפסיקיו שלו על-פי הבנתו.

בשנת ת"ש (1940), בגיל עשרים בלבד, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ובשנים 1945–1947 שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים,  בתקופה זו כבר החלו לזרום אליו שאלות מכל קצוות הארץ, ומכל בני העדה הספרדית במקומות שונים בעולם, הן מרבנים והן מדיינים והן מאנשים פשוטים.

לבקשתו של הרב עוזיאל, בשנת 1947 גלה למצרים, לכהן כסגנו של הרב הראשי הרב נחום אפנדי ואב בית דין, ובהיותו במצרים מצא שצריך לחזק ברוחניות את בני המקום, ואת מערכות הכשרות, ואת כל צורכי היהדות, בהמשך הוא מונה לשמש כראש ישיבה בישיבת "אהבה ואחווה", כשנתיים לאחר בואו התפטר מתפקידו, ובשלהי תש"ט (1950) כשנה לאחר מכן חזר לישראל.

כששב ממצרים לישראל, לימד בתלמוד תורה של חסידות סאטמר, ובהמשך החל ללמוד בבית המדרש "בני ציון", בראשות הרב צבי פסח פרנק, הוא מונה לשמש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה, וכבר בהיותו בין 30 בלבד התבלט בפסיקותיו, ובכוחו התורני העצום.

בשנים 1958–1965 כיהן כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, ולאחר מכן ב-1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול, ובשנת ה'תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו.

בז' בחשוון תשל"ג (1972) נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון, וכיהן בתפקיד במשך 10 שנים, בתקופה זאת היה נוסע ממקום למקום ומקרב את ישראל לאביו שבשמיים, היה הולך ומכתת רגליו מעיר לעיר ומישוב לישוב ולכפרים מרוחקים, אפילו בכדי לזכות יהודי אחד במקום נידח.

בשנים שלאחר מכן, המשיך בהקמה ישיבות, תלמודי תורה, ורשת חינוך ואף מפלגה פוליטית, על-מנת לחזק את בני התורה, ולחזק את כל עם ישראל, ומידי מוצאי שבת היה דורש, ומזכה את הרבים בכל קצוות הארץ, שהיו מתכנסים בכל אתר ואתר, ומאזינים לדרשותיו המאלפות.

בחול המועד סוכות תשע"ד (21 בספטמבר 2013), בעקבות החמרה במצבו הבריאותי אושפז הרב עובדיה בבית החולים הדסה עין-כרם, ולאחר מספר ימים, הרב עובדיה נפטר בהיותו בבית החולים בג' בחשוון ה'תשע"ד (ב-7 באוקטובר 2013), והוא בן 93, הלווייתו נערכה בירושלים והשתתפו בה קרוב למליון איש, גברים נשים וטף, שבר גדול היה בלכתו, ורבים ביכו את מותו, כמו חשו יתומים, נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

תיאור

פרטים

שתף סיפור

עוד מונצחים

רשימה

הנצחה יומית

הדליקו נר ליקיריכם וזכו בזיכרון עולם

דילוג לתוכן