רבי יצחק לוריא המפורסם כהאר"י הקדוש.
גדול מקובלי צפת, בעל שיטה חדשה בלימוד הקבלה הנקראת "קבלת האר"י".
נולד בירושלים לרבי שלמה לוריא, אביו נפטר בהיותו כבן שמונה שנים ולאחר תקופה ירדה אמו למצרים להתגורר אצל אחיה, במצרים למד תורה מפי רבי בצלאל אשכנזי ומפי הרדב"ז.
לאחר נישואיו החל ללמוד קבלה, מתוך התבודדות למשך תקופה ארוכה.
בשנת ה'ש"ל (1570) עלה לארץ ישראל והגיע לעיר צפת עם אשתו ובנותיו. בתחילה התוודע לכמה מחכמי צפת ומסר להם דברי קבלה, לאחר מכן העמיד את רבי חיים ויטאל כגדול תלמידיו ומסר לו דברי תורה וקבלה רבים ביחידות.
תלמידיו מכונים כ"גורי האר"י" ועיקר תורתו ידועה מכתבי תלמידיו. כמו כן יש את סידור האר"י שהוא נוסח תפילה כוונות שחיבר האר"י ורשמם על הסידור בו התפלל בבית הכנסת בצפת.
תלמידו המבוהק רבי חיים ויטאל מתאר את האר"י בספרו עץ החיים ואלו דבריו "לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו, כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס, ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים. והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע. והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים. ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו. והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה. וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם, ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת, או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר. והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנורים. והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו. וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד"
האר"י הקדוש נפטר במגפה הגדולה שפקדה את הגליל בהיותו בגיל 38 בלבד.
נפטר בה' אב ה'של"ב (1572) ונטמן בבית הקברות בעיר צפת