בן עלה ארצה מקנדה בגיל 18 לקבוצת יבנה, שם עשה מכינה קדם צבאית. מאוחר יותר התגייס לצה"ל, שירת כחייל בודד – היה חובש קרבי בגדוד 101 של הצנחנים. הוא הגיע לפסטיבל נובה ונרצח סמוך לרעים.
"הוא היה עם חבר, איתי, שנפל ביחד איתו. הם הבינו שהמצב לא טוב והחלו לתפעל את האירוע – בן היה חובש ואיתי היה לוחם ביחידה מובחרת", סיפר שלמה, האח המאמץ של בן ז"ל בקבוצת יבנה. "הם ראו מישהי עם פצע ירי ובלי לחשוב פעמיים – הם עזרו לה וטיפלו בה".
"יש סרטונים שבהם רואים אותם – הם שברו חלון של אמבולנס, בן הוציא את תיק העזרה הראשונה. אנשים סיפרו לנו שהם עזרו לפצועים ופינו גופות. הם לא חשבו על עצמם, אלא חשבו על איך להציל ולעזור לכמה שיותר אנשים. הם הלכו בתור גיבורים".
"בן נהרג כי הוא החליט לא לברוח מהמסיבה, אלא לעזור לאנשים אחרים", אומרת ל-N12 מישל, חברת המשפחה. "זה היה בן. הוא אהב מאוד לעזור לאנשים. הוא אהב ליהנות ולעשות חיים, היו לו הרבה מאוד חברים מכל מיני תחנות בחייו".
"למשפחה שלנו יש הרבה זיכרונות של טיולים משותפים", ציינה מישל. היא מכירה את בן עוד מהתקופה שבה גר בוונקובר. כשהיא ומשפחתה עלו ארצה, הם שמרו על קשר, ובן התארח רבות בביתם. "נסענו לטיולי קרוונים בקנדה. עולות לי הרבה תמונות של כל הילדים ביחד סביב מדורה, צופים בסרטים שמוקרנים על מסכים מאולתרים מבדים ומצעים לבנים. באחד הקיצים שלנו בישראל עשינו קמפינג ביחד. אבל עכשיו הוא לעולם עוד לא יישב בגינה שלי, בבית שלי, לא נשתה ביחד בירה".
"הוא צחק כל הזמן, היה לו צחוק של ילד", אמר ל-N12 משה, חברו מקבוצת יבנה. "הוא היה חכם בצורה בלתי רגילה". "הוא מאוד אהב לבשל ולפנק אותנו ולהכין לנו אוכל – הוא היה מכין פויקע טעים", הוסיפה רונה, מהמשפחה המאמצת של בן ז"ל בקבוצת יבנה. "הוא אהב מאוד לעשות ישיבות, שנשב ביחד, והוא היה יוזם – אם יש ערב פנוי, הוא היה מזמין את כולם לשבת. תמיד היה איכפת לו שכולם בסדר, מאוד אהב את הביחד שלנו".
יושבים שבעה בקבוצת יבנה.
לזכרון עולם 2023© כל הזכויות שמורות. 
