בתם של קרלוטה והלמוט שטיינמץ. נולדה ביום ט"ו בתשרי תש"א (17.10.1940) בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. בת בכורה להוריה, אחות של חוליה.
אלישבע (אליזבט) גדלה והתחנכה בבואנוס איירס, למדה במוסדות לימוד באזור מגוריה. ילדה נבונה וחרוצה, פעילה ומקובלת חברתית. ספורטאית מלידה, הייתה חלק מנבחרת השחייה התחרותית בעיר והגיעה להישגים ולהצלחות. הפליאה בכישרון נגינתה על פסנתר, סוחפת בצלילים ענוגים את הסובבים אותה.
בזמנה הפנוי השתתפה בפעילויות המרכז הקהילתי "בית הא?מיה", ולקחה חלק באימוני הגנה עצמית ובאירועי גיבוש הקשורים לארץ ישראל וצביונה. שאבה הנאה גדולה מההוויה הישראלית כפי שהצטיירה במסגרת הפעילות החברתית במרכז והכירה בני נוער שציונות ואהבת הארץ פועמים בהם.
בבגרותה למדה לימודי סיעוד והוסמכה כאחות, משלבת את אהבתה לבריות ורצונה לעשייה משמעותית עם שליחות והגשמה עצמית.
בשנת 1964, על רקע המצב הפוליטי והמתיחות הגואה בארגנטינה, החליטה לעלות ארצה לבדה ונקלטה לצד קבוצת עולים בקיבוץ דברת שבעמק יזרעאל. השתלבותה בחיי המשק הייתה מהירה. היא למדה באולפן עברית, נהנתה מחיי הקהילה ונטלה חלק במטלות הקיבוץ.
בתקופה זו הכירו לה חבריה לקיבוץ את יהודה דניאלי, ימאי במקצועו. השניים נישאו ועברו להתגורר בחיפה, שם השתלבה בתפקיד אחות בבית החולים "אלישע". מקצועית ומסורה, החולים נהנו מיחסה האדיב ומתושייה רבה שאפיינה את התמודדותה עם מצבים מורכבים שזימנה לה עבודתה.
בשנת 1966 נולד לזוג בנם – דן, והוא הפך להיות כל עולמה. אליזבט גידלה אותו עם המון חום ואהבה והייתה אם פעילה ומעורבת. לקחה אותו לחוגי התעמלות, החדירה בו רוח ספורטיבית ולימדה אותו להציב יעדים ומטרות ולחתור להשגתם. אהבתה הגדולה לים פעמה גם בבנה ובני המשפחה נהנו לשחות ולבלות יחד על חוף הים, ועל הספינות בהן עבד האב.
בשנת 1977 הצטרפה לשורות משטרת ישראל, תחילה כמתנדבת ב"משמר האזרחי" ובהמשך כחברת סגל. שובצה לשירות בתחנה בשכונת נווה דוד בחיפה ובזכות כישוריה ואיכויותיה התקדמה לאורך השנים בסולם התפקידים עד לניהול התחנה בדרגת רב-סמל. "היא הצליחה להשתלב בתחנה והיוותה דמות משמעותית ברמה הקהילתית ובהיבט הביטחון בשכונה" סיפרו אוהביה. נוסף לביצוע מסור ומקצועי של פעולות שבשגרה, ארגנה פעילויות קהילתיות וספורטיביות, בדגש על פעילויות לבני הנוער במקום במטרה לעודד תקשורת ולאפשר להם היוועצות עם חברי הקבוצה.
אומץ ותושייה אפיינו את התמודדותה עם האתגרים אשר זימן לה תפקידה בתחנה בראותה בכל אדם אשר נקרה בדרכה עולם ומלואו. הכשרתה בתחום הסיעוד תרמה לה רבות בתחום עשייתה וביכולתה להושיט עזרה, כך למשל הייתה מעורבת בהצלתו של אדם שהיה מעורב באירוע אלימות קשה, העניקה עזרה ראשונה מצילת חיים לתייר עובר אורח שנפצע וטיפלה בו במסירות עד לפינויו לבית החולים ובמקרה אחר הצילה אישה מניסיון התאבדות תוך שסיכנה את עצמה וטיפסה אליה לקומה הרביעית בבניין דרך מרפסת. "היא הייתה פייטרית (לוחמת) אמיתית, לא היה לה פחד, תמיד קפצה ראשונה והתנדבה ראשונה לסייע" סיפרו בני משפחתה.
על פועלה הוענק לה בדצמבר 1981 עיטור המופת של משטרת ישראל, בחתימת המפכ"ל רב-ניצב אריה איבצן, ובו נכתב: ״לאות ולעדות כי רס"ל (רב-סמל) אלישבע (אליזבט) דניאלי גילתה אומץ לב הראוי לשמש מופת. בפועלה הצליחה להקים בשכונת נווה דוד בסיס משא"ז (משמר אזרחי), המשמש דוגמה ומופת לאזור כולו".
חובבת בעלי חיים ובעלת נפש אומנותית הייתה. בזמנה הפנוי עסקה באיור ובציור, מפגינה יצירתיות רבה.
בשנת 1985, במהלך פעילות מבצעית של משטרת ישראל, נפצעה באורח קשה בגבה. היא הובהלה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי, שם עברה סדרת ניתוחים לייצוב מצבה. כתוצאה מפציעתה נותרה משותקת בפלג גופה התחתון והסתייעה בכיסא גלגלים.
לאחר שחרורה משיקום, הייתה נחושה לחיות את חייה תוך התמודדות מעוררת השראה עם נכותה ועם הקשיים שנלוו לכך. בשנים הבאות זכתה ליהנות משני נכדים, איה ואיתי.
אלישבע (אליזבט) אוה דניאלי נפטרה ביום כ"ז בחשוון תשע"ח (16.11.2017). בת שבעים ושבע בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. הותירה בן ושני נכדים.
לזכרון עולם 2023© כל הזכויות שמורות. 
